<h1>ארחות חיים הלכ' עבודה זרה סימן ה'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אבל המינין כגון אלו שעובדין אותו האיש ומן הגוי שיאמר לחש ע"ז אסור. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו. אבל מגוי שאינו אדוק ולא מין ובסתם לחש נראה שמותר שאין סכנה בלחש ואין חוששין מן הסתם שילחוש בשם ע"ז והביא ראיה מהירושלמי דאמר בפ' שמונה שרצים בן דמא נשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניה לרפאתו בשם ישו בן פנדירא ולא הניחו ר' ישמעאל. אבל אם אינו מזכיר שם ע"ז ודאי מותר ע"כ. וכן נמי מגוי שיאמר ליקח מים של ע"ז או מן אילן פלוני שלפני ע"ז אסור. ודוקא כשיאמר הגוי שלא יועילו מים אחרים או עצים אחרים כי אם שלפני ע"ז פלונית אבל אם אמר הגוי קח מן המים או מן אילן פלוני ולא הזכיר לו שם ע"ז ואין האילן מצוי או המים כי אם שם מותר ליקח ממנו כיון שאלו היה מוצאו במקום אחר היה מועיל דאיתא בירושלמי וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל כשאמר הבא עלין סתם והביא עלין של ע"ז מותר. וכן מבואר בירושלמי וכן נמי כתב הר"ף ז"ל וביאר עוד וכמו כן נראה דאין ללמוד מהם שום לחש דשמא הוי בשם ע"ז. ואל תתמה שהרי כתוב משגיא לגוים ויאבדם ע"כ. והרמב"ן ז"ל כתב דאע"פ שיאמר לו מכח אותו העץ שאסור ועובר משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כך כתוב בתורת האדם.
<h2>דף נד:</h2>
כתוב במסכת ע"ז פ' ר' ישמעאל. ת"ר שאלו [פלוסופין] את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז מפני מה אינה מבטלה אמרו להם אלו לדבר שאין העולם צריך לו [היו עובדין הרי הוא מבטלה הרי] הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. וכיוצא בו הרי שגזל סאה חטים וזרעו דין הוא שלא יצמחו אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטה זה עתיד ליתן את הדין. עוד שאלו לרבן גמליאל [כתיב בתורתכם (דברים ד') כי ד' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא] מפני מה אינו מתקנא בה ומתקנא בעובדיה אמר להם אמשול לכם משל לה"ד לבן מלך שהיה מגדל כלב וקראו בשם אביו וכשהוא נשבע נשבע בחיי כלב אבא כששמע המלך על (הבן) [מי] כועס על הבן או על הכלב [הוי אומר על הבן] אמרו לו [כלב אתה קורא אותה] והלא יש בה ממש אמר להם ומה ראיתם אמרו לו פעם אחת נפלה דלקה בעירנו ונשרפה כל העיר ואותה בית ע"ז לא נשרפה אמר להם אמשול לכם משל לה"ד למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים [הוי אומר עם המתים הוא עושה] אמרו לו [כלב אתה קורא אותה מת אתה קורא אותה] א"כ יאבדנה מן העולם אמר להם אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין היה מבטלה וכו' אמר לו זונן לר' עקיבא לבי ולבך ידעי דע"ז לית בה מששא והא קא חזינן דאזלי כי מיתברי ואתו כי מצמדי פי' [פסחים] הולכין לע"ז שנתפרקו איבריהן מחמת חלי וחוזרין באיבריהן מצומדין אמר לו [אמשול לך משל למה"ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם א' והפקיד לו בעדים פעם א' שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף כך] ייסורין בשעה שמשגרין אותן לאדם משביעין אותן שלא תצאו כי אם ביום פלוני ובשעה פלונית כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לע"ז אמרו ייסורין דין הוא שלא נצא אבל בשביל זה שעשה שלא כהוגן אנו נתיר שבועתינו והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב וחליים רעים ונאמנים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. אמר ליה רבה בר רב יצחק לר' יהודה והא איכא בית ע"ז באתרין דכי מנזיק עלמא ולא אתי מטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחוטו לי גברא ואתי מטרא ושחטי ליה גברא ואתי מטרא אמר ליה הכי אמר רב אשר חלק י"י אלהיך אותם מלמד שהחליקם בדברים לטרדן מן העולם והיינו דאמר ריש לקיש אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו ע"כ.
